לעבור קורונה בעולם מתוקן

בתקופת הקורונה הבית הפך להיות מרכז לוגיסטי בכל התחומים. רבים ההורים שעברו לעבוד מהבית, הילדים לומדים מהבית, אפילו לקניות הרבה משפחות כבר לא יוצאות. משלוחים מגיעים לפתח הבית. בשתי תקופות הבידוד שעברנו עד כה, אפילו לגינה הציבורית לא יצאו לנפוש מעט. מגרש המשחקים התיק את מקומו לסלון הביתי.

משפחות נקלעו ל-24/7 של יחד צפוף. אין ספור משימות במרחב סגו., מחנק! אמרנו קורונה? קשיי נשימה פיזיולוגיים שהתבטאו במחנק ביתי, בקשיי נשימה פסיכולוגיים חברתיים. המשפחה נאלצה לשנות לחלוטין את סדר יומה ולתמרן בין עבודת האבא, לעבודת האימא, לזומים למיניהם של הילדים. ההורים הפכו להיות מורים, נאלצו להקנות תכני לימוד על כל המשתמע מכך, על רקע זה התעוררו לחצים ומתחים. להיות יצירתיים בהפעלת הילדים בבית, להתערב, להפריד, ללטף, לחזק, לפרגן, לדאוג לארוחות מזינות יומיומיות, להשקיע בבישול מזין וטעים, לסדר, ולסדר ולסדר את הבית שמכיל בתוכו את כל שוכניו והפך למקום של בלגן. וכל זה במשפחות ששפר גורלן וההורים עובדים ומודעים לחשיבות הלימודים של הילדים. סיר הלחץ הביתי הזה נותן את אותותיו בהורים עייפים, לעיתים עצבניים. ילדים מתוחים שצריכים להתהלך בין עבודת ההורים ללימודים הבלתי אפשריים והגעגועים לחברים. 

במשפחות קשות יום, התקופה הזו זרקה אותם אפילו למצוקה כלכלית קשה יותר – הורים שהוצאו לחל"ת או פוטרו מעבודתם. משפחות לא יכולות לעזור לילדיהם בלימודים, אין מחשבים לזומים האין סופיים. סיר הלחץ שם כבר מתפוצץ בפנים של הילדים וההורים. ילדים שהבית היה עוד לפני הקורונה מקום מאיים ומסוכן, נקלעו לכלא של הבית והמשפחה. ושים מוכות שנאלצות להישאר עם הבעל המכה 24 שעות, לחטוף ולחטוף והלב נקרע. 

בחברה מתוקנת, התקופה הזו הייתה פוגשת משפחות שגורלן שפר הנרתמות לעזרת אלה שהקורונה טופחת על פניהן ומכה. התארגנות בבניין, עזרה הדדית בין משפחה למשפחה, התארגנות להפעלה מסודרת של ילדי הבניין. המורה בבניין הייתה עוזרת לכל ילדי הבניין בלימודיהם, הגננת בבניין הייתה מפעילה את כולם, השרברב בבניין היה עושה תיקונים לשכניו, השף בבניין מבשל לכולם. מי שיש לו יותר היה מביא מחשב לילד שמשפחתו נקלעה לצרה. עם מחשבה לטובת כולם יכולנו לעבור את התקופה בצורה יותר טובה.