רק לא ג'וקים

הכול מקובל עליי, הכול. רק לא ג'וקים. הם מחוץ לתחום! עוד לא מצאתי דרך להתגבר על הפחד, אפילו פוביה. יש משהו בחרקים האלה שמוציאים אותי משלוותי, אין לי שום בעיה עם כל ממלכת החי, הכול מתקבל בברכה. כמובן שאם אראה עכבר עובר לו במהירות לידי אקפוץ, אבל מיד יכולה לראות כמה הוא חמוד עם השפם הארוך שלו. גם צרצר שחור שדומה מאד לחברי החום, הוא אפילו קופץ ועף ובכל זאת אין לי איתו עניינים של יחסי פחד או סלידה. 

שאלת הפחד מחרקים או זוחלים מטרידה לא מעט אנשים ויש לפחד הזה אולי סיבות הגיוניות. ישנם חוקרים הטוענים כי הפחד טבוע בנו אבולוציונית והסיבה היא למנוע מאתנו סיכון מיותר במחלות שמועברות ע"י זוחלים וחרקים. סיבה נוספת היא להגן עלינו מפני אותן חיות ארסיות ורעילות שלכולם מאפייני גוף דומים כמו גוף מאורך או ריבוי רגליים. אלה הם הסברים מעניינים ודי הגיוניים. סיבה נוספת היא דוגמא שראינו בבית בילדותנו, אם אחד מבני המשפחה פחד מג'וקים למשל סביר להניח שפחד זה עבר גם אלינו. הסיבה שנראית הכי הגיונית אולי היא טראומה מוקדמת במפגש עם אותו מושא מפחיד. לא ברור איך המוח שלנו שומר את אותו הזיכרון ושולף אותו במהירות למראה הג'וק. כנראה שישנו איזה מנגנון של הישרדות בסיסית שהמח שמר בעת הטראומה וכל פעם הוא מזהיר אותנו בעת סכנה לפי הגדרתו. 

העניין הוא, שלא חשוב כמה ההסבר יהיה הגיוני מנומק ומובן, כשחברי החום מופיע עם מחושיו הארוכים, ההיסטריה והחרדה מתחילה ולא נרגעת, לפחות עד למראה הגופה הנלקחת מהמקום. אני באופן אישי מאוד אוהבת בע"ח אך ג'וק במקרה שלי לא כלול באותה מסגרת. זה מביא אותי לשאלות מעניינות, אם הייתי פוחדת כך מכלב למשל? הייתי רוצה להרוג גם אותו? למה כל כך קל להרוג ג'וק? אולי בגלל שאנחנו בני האדם רחוקים אבולוציונית גנטית מחרקים? זה מעלה בי עוד שאלה, איך אנחנו מתייחסים אל השונה ורחוק מאתנו? אם הוא מספיק שונה ממני אז היחס שלי אליו שנאה או פחד עד שהמוות יפריד ביננו? מוות שלו עדיף כמובן. חלילה, אני לא משווה בין ג'וק לאדם, אבל אין ספק שזה מעניין. אולי אם אתבונן לתוך עצמי ואגלה שיש בי כאלה רצונות שהם עד כדי כך מנותקים ממני שאני לא יכולה לסבול אותם בי ומנסה להרוג אותם או לפחות לא מסוגלת להתמודד איתם.