חינוך בעידן החדש – הזדמנות לשינוי

חינוך בעידן החדש – הזדמנות לשינוי

מגפת הקורונה גורמת לנו הרבה מאוד שינויים. ההרגשה היא שקפצנו מספר שנים בזמן, הכול ממוחשב הכול דיגיטלי, הלימוד הוא מקוון, האם גם כך החינוך? בתקופה בה המידע זמין לרוחבו ולאורכו, המורה, שפעם הידע היה אצלו והיה שופך אותו לתלמידים, נדרש כיום להיות מעודכן, רלוונטי, מעניין ונגיש. התלמידים צריכים להיות שותפים, המידע צריך להיות בצורה המתאימה לדור זה ולא רק במימד אחד.

מבחינת התלמידים, לרובם חסרה החברה, ההפסקות, המפגש הבלתי אמצעי, המגע, המשחקים, ההווי. הסביבה הווירטואלית של בית הספר לא עונה על הצרכים החברתיים הנדרשים. ישנם תלמידים שמסתדרים בתקופה זו וישנם אחרים שלא מוצאים עצמם, תלמידים שלהוריהם יש בעיה כלכלית ואין מחשב פרטי לכל ילד או תלמיד שאין לו מקום מסודר שיכול ללמוד הולך לאיבוד. הרבה מהאחריות עוברת לתלמידים, והקושי הוא גדול לכולם.

הילדים מתגעגעים לשחק יחד

"אין כוונתנו לחנך לאחדות שהיא האחדה. החברה הישראלית הייתה תמיד, וגם היום, תצרף מרהיב של אמונות, דעות, מסורות וערכים. בזה כוחה ובזה גם יופיה. כוונתנו להדגיש את שותפות הגורל והיעוד ולהעלות על נס את הערבות ההדדית, על מנת שבחסותן נקבל ברצון ובאהבה אלה את אלה, למרות ההבדלים בינינו." (אגרת מנכ"ל משרד החינוך בנושא אחדות בחברה הישראלית, 2019).

השאלה הגדולה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו דווקא בתקופה זו היא האם החלק ההשכלתי הוא העיקר בחינוך? האם בתקופה שהמידע זמין, האם לא העת לחנך לאחדות, לערכים. עם השנים משרד החינוך הפך למשרד ההשכלה, משרד ההישגיות, משרד המבחנים, משרד האני האינדיבידואלי, הלימוד שהתחיל במהפכה התעשייתית כדי להכשיר עובדים לא השתנה הרבה עד היום.

עכשיו יש לנו הזדמנות לבחון מחדש את החינוך. לא צריך להזניח את ההשכלה אבל גם לא צריך להזניח את החינוך, החינוך לערכים, להבדלים, לשוני, לדמויות מבוגרות וערכיות שישפעו על ילדינו לדברים החשובים באמת בחיים ולא רק מספרים ואותיות.